כאשר אדם מאמין שאינו נותן דין וחשבון לאיש

מאת רם בן זאב

כאשר אדם מאמין שאינו נותן דין וחשבון לאיש

תופעה מוזרה של העידן המודרני היא האדם שמצהיר בגאווה כי הוא אינו מאמין בשום דבר נעלה ממנו עצמו, ובכל זאת מצפה שיבטחו בו בכל הדברים החשובים ביותר בחיים.

ראיתי תיאור פרופיל בחשבון ברשת חברתית של אדם יהודי בישראל המספר לעולם כי הוא בעל ואב. אין אלו תארים קטנים. לפי הבנת התורה את החיים, אלו מן האחריות החמורות ביותר שאדם יכול לשאת. בעל מופקד על רווחתה, כבודה ובטחונה של אשתו. אב מופקד על עיצוב הנשמות, על הכיוון המוסרי של ילדיו, ועל הדוגמה שממנה ילמדו כיצד לחיות בעולם.

ובאותה נשימה הוא מודיע בגאווה כי אינו מאמין בא-לוהים.

הסתירה איננה פילוסופית; היא מעשית.

אם אדם באמת מאמין שאין מעליו סמכות גבוהה יותר, הרי שהשופט היחיד של התנהגותו הוא הוא עצמו. מצפונו נעשה מוגדר על ידו בלבד. אמות המידה שלו נבנות על ידו. גבולותיו המוסריים נעשים ניתנים למשא ומתן. אדם שנותן דין וחשבון רק לעצמו יכול תמיד להצדיק את עצמו.

אשה מבינה זאת, בין אם תאמר זאת במילים ובין אם לאו. נישואין הבנויים על הרעיון שאחד מבני הזוג אינו נותן בסופו של דבר דין וחשבון לשום דבר גדול מהגיונו שלו עומדים על קרקע בלתי יציבה. ברגעים קשים, כאשר נדרשים הקרבה, ריסון או ענווה, איזו סמכות תחייב אותו לבחור במה שנכון ולא במה שנוח?

השקפת התורה על הנישואין שונה לחלוטין. בעל איננו אחראי רק כלפי אשתו; הוא עומד אחראי לפני א-לוהים על האופן שבו הוא מתייחס אליה. התנהגותו נמדדת מול מצוות, לא מול העדפות. תפקידו איננו מוגדר על ידו עצמו אלא מצווה מלמעלה. הידיעה הזו מרסנת את האגו, ממַשְמעת את הדיבור, ומעגנת את הקשר במשהו חזק יותר מרגש בלבד.

ילדים ניצבים בפני תוצאה עמוקה עוד יותר.

ילדים מחפשים באופן טבעי מבנה מוסרי. הם רוצים לדעת מדוע דבר מה הוא נכון או שגוי. אם אב מלמד שמוסר הוא פשוט מה שבני אדם מחליטים שהוא, הרי שבסיס הסמכות נעשה שרירותי. כללים נעשים ניתנים למשא ומתן. האמת נעשית גמישה.

ללא מקור גבוה יותר של חוק מוסרי, כל ערך מצטמצם בסופו של דבר לדעה.

מסורת התורה מעולם לא ראתה באמונה בא-לוהים העדפה רוחנית פרטית. היא היסוד לאחריות מוסרית. הידיעה שא-לוהים רואה, שופט ומעמיד כל אדם לדין נותנת משקל להתנהגות האנושית. היא מזכירה לאב שמעשיו מעצבים נשמות. היא מזכירה לבעל שכבוד וחסד אינם מעלות אופציונליות אלא חובות.

כאשר אדם חוגג בפומבי את היעדר האחריות הזאת, אין זו רק הצהרה אישית על תאולוגיה. הוא מודיע מהו המסגרת שלפיה הוא מנהל את חייו.

החלק המטריד איננו שקיים אדם כזה. בכל דור היו מי שהתרחקו מסמכות השמים.

החלק המטריד הוא שבעולם המודרני יש מי שהחלו להתגאות בכך.

חברה צריכה לעצור לרגע כאשר אב מצהיר בגאווה שהוא אינו נותן דין וחשבון לאיש. משום שאם אדם באמת מאמין שאין מעליו דבר, הרי שהחוק היחיד שהוא מכיר בו בסופו של דבר הוא רצונו שלו.

וההיסטוריה הראתה שוב ושוב שכאשר בני אדם מציבים את עצמם בראש ההיררכיה המוסרית, התוצאות לעיתים רחוקות ראויות להערכה ולעיתים קרובות הרסניות.

התורה מלמדת את ההפך: כוח אמיתי מתחיל כאשר אדם מכיר בכך שאינו הסמכות העליונה ביקום. כאשר אדם עומד לפני א-לוהים בענווה, האחריות באה בעקבות זאת. כאשר האחריות משתרשת, משפחות נעשות חזקות יותר, ילדים מקבלים בהירות מוסרית, והחברה עצמה זוכה ליציבות.

אדם שנותן דין וחשבון לשמים מתנהג באופן שונה מאוד מאדם המאמין שאין מעליו דבר.

###

Bill White (Ram ben Ze'ev) is CEO of WireNews Limited, Mayside Partners Limited, MEADHANAN Agency, Kestrel Assets Limited, SpudsToGo Limited and Executive Director of Hebrew Synagogue